גולן נ' שגיא מוטורס סנטר בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת התובעת מיום 09.01.14 לזימון עד, מר מיכה נוימן, שלטענתה, פרטיו המדויקים אינם ידועים לה. לטענת התובעת, מר נוימן הינו עובד לשעבר של הנתבעת. היא ציפתה כי הנתבעת תגיש תצהיר עדות ראשית שלו מטעמה. משהנתבעת לא הגישה תצהיר שלו, מבקשת התובעת לזמן אותו למתן עדות.

2.בהליך זה, הורה בית המשפט על הגשת העדויות הראשיות בתצהירים. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית וחוות דעת ביום 19.07.12. כמו כן, ביום 28.01.13, לאחר החלטת בית המשפט מיום 08.10.12, התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מתוקן.

3.הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה ביום 06.05.13.

4.משהורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית, היה על התובעת להגיש את ראיותיה כולן בטרם הגישה הנתבעת את ראיותיה. בכלל זה, אם חפצה להעיד את מר נוימן, היה עליה להקדים ולהגיש תצהיר שלו. היא לא עשתה כן ולכן, התובעת אינה רשאית להביא את העד אלא אם כן תצהירו לא הוגש מסיבות מוצדקות. (סעיף 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

5.כמפורט להלן, התובעת לא ביססה סיבה מוצדקת לאי הגשת תצהיר העד במועד.

6.משהורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית, היה על התובעת להגיש את ראיותיה כולן בטרם הגישה הנתבעת את ראיותיה. בכלל זה, אם היה ברצונה להעיד את מר נוימן, היה עליה להגיש תצהיר עדות ראשית שלו לכל היאוחר ביום 28.01.13. אם התובעת סברה כי היא מנועה מלפנות לעד בהיותו עד מטעם הנתבעת, וכפי שיפורט להלן, היא לא סברה כך, כי אז היה עליה להגיש בקשה מתאימה במועד שהיה קבוע לה להגשת תצהירי העדות הראשית, ולהודיע כי באם מר נוימן לא יוזמן למתן עדות על ידי הנתבעת, יש בכוונתה לזמנו למתן עדות. התובעת לא עשתה כן. בנוסף לאמור, אם ציפייתה שהנתבעת תגיש תצהיר של מר נוימן, הייתה מבוססת, גם אז היה עליה להודיע, במועד הקבוע להגשת תצהיריה, כי היא מסתמכת כאמור וכי אם לא יוגש תצהיר של העד מטעם הנתבעת כי אז בכוונתה לזמנו כעד מטעמה.

7.התובעת לא סברה כי היא מנועה מלפנות אל מר נוימן לצורך קבלת תצהיר, שהרי לדבריה, אחרי ישיבת בית המשפט מיום 02.01.13, היא פנתה אליו בבקשה למסור תצהיר. לא הייתה לה מניעה, אפוא, לפנות אליו בבקשה ליתן תצהיר קודם להגשת תצהיריה.

8.בנוסף לאמור, אם הצורך בזימון העד כעד מטעמה, התברר לתובעת, כטענתה, רק לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית של הנתבעת, מועד בו התחוור לה, לטענתה, כי אין בכוונת הנתבעת להגיש תצהיר שלו, היה מצופה ממנה להגיש את הבקשה סמוך לאחר מכן (במאי 2013). היא לא עשתה כן. הבקשה הוגשה לאחר שיהוי ממושך של שמונה חודשים. טענת התובעת, לפיה, קודם להגשת תצהירי הנתבעת היא נפצעה בתאונה ועקב מצבה הרפואי לא הייתה מעורבת בניהול התיק אינה מתיישבת עם טענתה בסעיף 9 לבקשה, לפיה, הצורך בעדות מר נוימן נגלה לה לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת.

9.היעתרות לבקשה גם תפגע בזכויות הנתבעת. אם יותר כעת לתובעת לזמן את מר נוימן למתן עדות, יוצא שראיות ההגנה עמדו בפני התובעת עוד טרם הגישה מלוא ראיותיה וכן תפגע זכות הנתבעת לעמוד על אופיין וטיבן של ראיות התובעת, אשר עליה מוטל נטל ההוכחה, קודם להגשת ראיותיה.

10.באשר לטענה, לפיה, מר נוימן "מילא רבים מהמסמכים אשר גולו ע"י הנתבעת, לרבות כרטיס עבודה", טענה זו נטענה בעלמא. לבקשה לא צורפו המסמכים הנטענים והתובעת גם לא הפנתה למסמכים כאלה, אם הוגשו במסגרת ראיות הצדדים. ביתר שאת היה על התובעת לפרט טענתה זו כנדרש לנוכח טענת הנתבעת (בסעיף 6 לתגובה), לפיה, לא קיים כל מסמך אשר נערך על ידי מר נוימן. גם הטענה, לפיה, התובעת פנתה לעד בבקשה ליתן תצהיר והוא סירב, סתמית. התובעת לא פירטה את המועד בו פנתה לעד, באיזו דרך פנתה ואת פרטי הדין והדברים שהוחלפו ביניהם.

11.אשר על האמור, הבקשה נדחית.

12.התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הדיון בבקשה בסך של 1,500₪.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשע"ד, 22 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.